דבש

מי שחושב שאני מלקקת דבש

שידע שאין שום חדש

תחת השמש

ששורפת

את ספרים

ואת השמלות

ואת האמונה

כי לאחר שגורשתי מביתי

ולאחר שהבנתי שעקרותי

היא סיבה מספיק טובה

להגיד הייל ברבנות

שידע

שלא כל מה שרואים

היא המציאות

 

 

שמש

 

השמש שוב ברחה

כפתור נפל מפרח

נשיקה אחת יותר מידי

פלשה שוב

הכדורים שעל השידה

לא יספיקו

**

 

לקום עכשיו

לקרוא לשמש

שתשוב

לתפור כפתור

להרים את האסלה

ולהלשיך את כל הכדורים

 

**

נולדתי כדי לציית

לחוקים

לציית למלים

לציית לתמרור “ללכת”

הולכת עכשיו

בצייתנות

ושולה את הכדורים שנמסו במי-תהום

ומצייתת להם

**

 

היער שוב שר

לעצמו

לקול נדנוד הנפש שתלויה שם

הגשם שוב מאחר

בקרוב יפול ענף

בלחש

ואיש לא יידע

שהיער כתב סמפוניה

לכל אלו שברחו אליו

 

**

צריך לשיר

הם אומרים

כי רק שירה מצילה

גם את אלו שישנים ברחובות

לשיר

כי השמש פורקת את חומה

וממיסה את מוטות כלוב הציפור

עכשיו היא חייבת לשיר

כי פתחו לה את הדלת

אך לא לימדו אותה לעוף

 

 

 

מלים

“אחרי שואה לכתוב שירה  זה ברברי”

כי מלים

מובילות למקלחות

מלים מובילות לבלוק 10

שם מותר

להפוך אנשים למוטות

שם מותר למחוק אנשים

אפילו בעט

עט שכתבה את ספרי החוקים

עט שהכתיבה

רשימות

של עשן

 

 

 

 

 

פא

Tags

אותיות, פא, פתח, שירה

אֲנִי לֹא אוֹהֶבֶת מִלִּים

שֶׁמַּתְחִילוֹת בָּאוֹת פֵּא

פֶּשַׁע

פְּגִיעָה

פּוֹרְנוֹ

פֶּתַח

אֲנִי אוֹהֶבֶת מִלִּים שֶׁמַּתְחִילוֹת בָּאוֹת חֵטְא

חֹפֶשׁ

חַלּוֹן

חֵרוּת

חַיִּים

אַךְ יֵשׁ אוֹתִיּוֹת שֶׁרוֹדְפוֹת אַחֲרֵי

פּוֹלְשׁוֹת

פְּנִימָה

וְזֶה מַקְשֶׁה עַל הַשֵּׁנָה בַּלַּיְלָה

וְזֶה מַקְשֶׁה עַל הַנְּשִׁימָה בַּיּוֹם

הַכֹּל בִּגְלַל אוֹת קְטַנָּה

בְּסַךְ הַכֹּל מְבַקֶּשֶׁת  שֶׁקֶט בַּנֶּפֶשׁ

וְשֶׁהָאוֹת הַזּוֹ תַּפְסִיק לִרְדֹּף אַחֲרַי

כְּמוֹ עַיִן שֶׁמַּבִּיטָה

אֶל תּוֹךְ הַפֶּה

איטליה

Tags

אבא, איטליה, סיפורים

איך שהו הכל מתנקז למקום אחד – לאיטליה.

אולי בגלל שאבא שלי מאיטליה ואולי בגלל השם. מי יודע. כשלמדתי באוניברסיטה  תולדות האמנות נמשכתי לתקופת הרנסנס האטילקי.  שרתי פעם אריות איטלקיות, קניתי היום מחברת תוצרת איטליה.  קראתי היום ספר על רופאי רנסנס מאיטליה.  על הילרים. הייתי פעם באיטליה, בטיול.  אך כשהייתי שם חליתי ומאז די חוששת לחזור לשם. מה יש לי שם?

נכון, הפורום הרומאי מרתק ויש את הקפלה הסיסטינית והכל. אך אבא שלי מזמן לא גר באיטליה.  עזב כשהיה עוד צעיר לקנדה. ולשם בטוח לא אסע.  אמא שלי מנסה לעזור לי לחדש את הדרכון הקנדי. התלישות גדולה.

לא מתחברת לאנשים. המוסיקה עוד איך שהו מחזיקה אותי. כל השאר רחוק ממני ומה שנותר הוא  רק סקרנות.  אולי לרופאי הרנסנס היו מפתחות להבנת הנפש, הטבע,  הסודות. מי לא רוצה לפצח סודות?

איני יודעת דבר על המשפחה שלי  באיטליה.  מה עשו למשל בזמן המלחמה. או האם היו ביניהם אמנים, רופאים, אולי באו ממסורת של הילרים.

לפני חודש ישבתי בקפה נטו עם איתן.  המלצרית,  כך מסתבר היתה איטלקיה דווקא.  סילביה.  בחורה יפה דקת גיזרה שער זהוב חלק עיניים כחולות. איתן  זרק לה שגם אני איטלקיה. היא שאלה מהיכן המשפחה.  איני יודעת עליהם כלום, השבתי.  רק שאבי נולד באורסרה די פוליה. היא חייכה תוך הרמת גבות  ואמרה שזו עיר בה הרבה משוררים ומוסיקאים.

-את רואה? אמר איתן. את צריכה לנסוע לראות את אבא שלך.

כולם אומרים לי שאני צריכה לעשות כך וכך. ולי אין כוח לכלום.  יושבת כל היום בדירה ומחכה שמשהו טוב יקרה. אך הכל נשאר אותו הדבר. מדכא

נכון, יש דברים נפלאים.  הכתיבה, השוטטויות,  הציפורים בחוץ, האור בבוקר מוזה החתולה.  אך יש אלף חרדות, בדידות, כאב.

חוץ מזה כולם יודעים שאני לא נוסעת.  חמש שנים לא יצאתי מחיפה.  בגלל הפחד מלהיות במכונית.  זה לא בשבילי.  הלואי ויתקוף וירוס את כל המכוניות בעולם.  אך הנה,  איטליה במחשבותיי. יש געגוע לא מוסבר לשם.  בינתיים חולמת על רכבות.  מסילות רכבת ארוכות שחוצות יבשות וימים.  ממערב למזרח.  כמה בלבול יש.  משונה שאני אוהבת ציפורים.  אך בבית יש לי פסלוני פילים.  למה פילים? מי יודע. קיבלתי.

מאבי קיבלתי עד היום רק שני דברים. שני צלבים ישנים מכסף,  וגם הם מאיטליה.  בחמש השנים האחרונות, אני קוראת לעצמי אנה. לא יודעת למה.