כָּאן זֶה לֹא גיהנום
כִּי בגיהנום אֵין צפורים
עַד אֶמֶשׁ עוֹד הָּיוּ
אַךְ מִּישֶׁהוּ הִּצִּית גַפְרוּר
וְעַכְשָּׁו הָּעֵצִּים עְרמִֹּים
הַנֶפֶשׁ פרוצה
מוטחת אֶל קִּיר
מִּישֶׁהוּ רָּשַׁם עָּלֶיהָּ בְגִּיר
ש”אפלטון צָּדַק”
וכי צָּרִּיךְ לְהָּעִּיף אֶת הַמְשׁוֹרְרִּים מֵהָּעִּיר
לשגר לִּפְלָּנֵטָּה אַחֶרֶת
כִּי חקֹ זֶה חקֹ, וְעַל מְשׁוֹרְרִּים לִּשְׁתקֹ
מִּי שֶׁמְנַסֶה לִּמְחקֹ – דִּינוֹ שֶׁיֻּפְגַז לְיָּרֵחַ
אַךְ הַפְ לֵ א וָּ פֶלֶא שֶׁמִּשְנָּתוֹ שֶׁל הַהוֹגָּה
הִּגִּיעָּה עַד פתחם שֶׁל הַבַנָּאִּים
שֶׁחוֹפְרִּים בוֹרוֹת וְכוֹרְתִּים יעָּרוֹת!
וְצִּפּוֹר לְלֹא אֶרֶץ חַיֶבֶת לְהַגֵר
לְעִּיר אַחֶרֶת, לְעִּיר הַמְשׁוֹרְרִּים
וּלִּשְׁכרֹ שָּׁם דִּירָּה בַעֲלוּת שְׁנֵי גְרַם מִּלִּים
אוֹמְרִּים שֶׁיֵשׁ עֶ צִּים עַל הַיָּרֵחַ ,
מָּחָּר אוֹצִּיא לְשָּׁ ם דַרְכוֹן, עִּם חוֹתֶמֶ ת שֶׁל אפל